רבות נאמר ונכתב על כוחן של מילים. המילים הן הביטוי החיצוני, הגלוי של הרצון והמחשבה. הדיבור הוא כלי רב עוצמה שניתן לאדם ומבדילו מכל בעלי החיים. היהדות מגדירה את האדם כחי מדבר, חי שיש בו “רוח ממללא” (כדברי אונקלוס על הפסוק בפרשת בראשית: “ויפח באפיו רוח חיים”).

התקשורת העולמית כבשה לה מעמד ועוצמה רבה בשכללה ללא הרף את אופן השימוש במילים ובאמצעים טכניים המגבירים את תפוצתן.

עוצמה וברכה רבה טומנות להן המילים, אך גם כוחות הרס יש בהן. קלות השימוש בכוח הדיבור ותפוצתו הרבה, מהווים פיתוי עצום לשימוש בלתי מבוקר בכוח זה. פגיעתו, שלכאורה אינה נראית לעין ואינה פוצעת את הגוף באופן פיזי הנראה לעין, גורמת לכך שאנו פחות ערים לסכנתה ולנזקה.

למילים השפעה על יצירת קשר בין אנשים ועל האינטראקציה ביניהם. כשהשימוש בהן הוא מבוקר ונכון – הן מחברות בין אנשים אך כשהשימוש בהן אינו כזה, התוצאה היא הפוכה. בכוחן של המילים להרוס ולנתק קשר בין אנשים ואף מונע בנייה וחיבור ביניהם. פגיעתו גדולה במעגל החברתי והקרוב, אך הולכת ומתפשטת ככל שהמעגלים החברתיים שלנו מתרחבים – כאבן המושלכת לתוך בריכת מים ויוצרת אדוות, קטנות שהולכות ומתרחבות.

כשם שאנו מתאמנים בשימוש בכלי-נשק על-מנת להבטיח פגיעה במטרה ומניעת פגיעה בכל מה שאינו מוגדר כמטרה, כך עלינו להשתמש במילים היוצאות מפינו כדברי דוד המלך: “נצור לשונך מרע ושפתך מדבר מרמה” – “נצור” – ממש כנצירת נשק, שכן “החיים והמוות ביד הלשון”.

האנשים הקרובים לנו ביותר, כמו בני-זוג, הורים וילדים, משפחתנו הקרובה – הם אלו הפגיעים ביותר. דווקא מפני קירבתם ובגלל השגרה הנהוגה ביחסים אלו, הזהירות במילתנו אליהם אינה תמיד נשמרת. בד”כ אנו מתבטאים בזהירות רבה יותר עם האנשים במעגלים המרוחקים יותר מאתנו.

בתהליך של אימון זוגי יהודי אנו מיטיבים להבין את המשמעות של הבריתות ומערכות היחסים בהן בחרנו ולהן התחייבנו. ברית הינה  קשר הדדי מחייב בין שני צדדים. “ברית-מילה” מהווה אקט המסמל את החיבור בינינו לבין אלוקים, קשר מחייב ומקרב. כך פועלת גם המילה בקשר שבין אדם לחברו ובין אדם לבוראו.

היטיב לתאר את הקשר בין שתי הבריתות הללו, ר’ נחמן מברסל”ב: “וכשפוגעים בדיבור מזה נעשית רוח סערה. מי גורם רוח סערה במוחו של האדם? זהו הדיבור! לכן, עיקר בזה העולם הוא שמירת הדיבור, שברית המעור (הערלה) וברית הלשון – תלויות זו בזו”.

גם בקבלה מובא שהדיבור דומה למעשה הזיווג. כשם שהחיבור בין איש לאישה יוצר ומוליד בריאה חדשה והוא כוח מחבר, כך הזיווג והחיבור בין המחשבה לפה: “הדיבור הוא בעילתה של המחשבה והפרייתה”.

וכמו שגדול כוח הדיבור, כן גדול כוח ההקשבה שהיא בבחינת השדה שבו נזרעים הדיבורים, ובו הם נובטים וצומחים והופכים לממשות.

כך בדיוק תהליך האימון ההופך רעיון מופשט לתכנית מגובשת הניתנת לביצוע באמצעות המחשבות, המילים והמעשים.

ורדה שמחוני
אימון יהודי

אימון לזוגיות באתר אימון אישי ועסקי לחיים טובים יותר